הליכה על קו החוף, מרידינג לתל ברוך

יש כאן מסלול הליכה שכמעט אף אחד לא עושה מקצה לקצה, כי כרגע אין סיבה. הוא מתחיל בשפך הירקון בדרום ומסתיים בחופים הצפוניים, ולרוב אורכו הוא נע לאורך הגבול המערבי של רובע שעדיין לא קיים.

בכל זאת שווה לעשות אותו, וזו השעה הכי שימושית שמישהו שמתעניין ברובע הזה יכול להשקיע. מפת תוכנית מראה לכם איפה עוברים קווי המגרשים. ההליכה מראה מה שמפה, מעצם טבעה, לא יכולה להראות: כמה רחוק דברים באמת אחד מהשני, מה יש ביניהם, ומה הקרקע משני הצדדים עושה.

מה שבא עכשיו הוא המסלול מדרום לצפון, לפי הסדר. זה תיאור ולא הוראות הפעלה, והוא לא מעמיד פנים שכל הקטע הוא מרחב ציבורי גמור. חלקים גדולים מצד היבשה הם אתר בנייה פעיל, וזה המצב האמיתי.

• חזית החוף של הרובע עצמו היא כשני קילומטרים של חוף ציבורי.מגזין שבנו: פארקים והחוף, 2026-08
• הטיילת לאורך החזית הזאת נפתחה בספטמבר 2023, והיא החלק במרחב הציבורי של הרובע שכבר קיים באספלט ולא בשרטוט.מגזין שבנו: פארקים והחוף, 2026-08
• תחנת הכוח רידינג, בקצה הדרומי, הפסיקה לייצר חשמל בינואר 2024. סוף הייצור אינו הריסה, ולוח זמנים להריסה לא פורסם.מגזין שבנו: מלונות, מרינה, רידינג, 2026-08
• מרינה של כ-300 מקומות עגינה מתוכננת ברצועה הזאת.מגזין שבנו: מלונות, מרינה, רידינג, 2026-08
• חמישה מלונות יוקרה מתוכננים במתחם מרכז, על הקרקע שמיד מאחורי החוף.עמוד תוכנית האב של שבנו, 2026-08
• מתחם מרכז צפוי להתחיל להתאכלס סביב 2031, ואז הצד המזרחי של אמצע המסלול מפסיק להיות אתר.ציר הזמן של הרובע, שבנו, 2026-08

ההתחלה הטבעית בדרום היא במקום שבו הירקון פוגש את הים. זה הציר של צפון תל אביב: הנחל מגיע ממזרח, הנמל יושב על הגדה הדרומית, ותחנת הכוח רידינג על הצפונית. כל מה שמצפון לקו הזה הוא הקרקע שעליה נבנה הרובע.

רידינג הוא המבנה הגדול ביותר במסלול, והוא זה שמשנה הכי הרבה את האופי של הקצה הדרומי. זה מתחם תעשייתי מ-1938, הוא הפסיק לייצר בתחילת 2024, והוא לא הלך לשום מקום. מה יקרה איתו באמת לא סגור בתיעוד המפורסם, ולכן התיאור ההגון הוא זה שבהווה: צללית תעשייתית גדולה מאוד בקצה הדרומי של המסלול, והדבר הראשון שרואים כשמסתכלים אחורה אחרי כמה מאות מטרים.

השער הדרומי של הרובע יושב ממש מאחוריו. זה הקצה של אשכול, החלק המתקדם ביותר בבנייה, וזו הנקודה שבה למסלול מופיע לראשונה אתר בנייה פעיל על הכתף המזרחית.

הקטע האמצעי הארוך הוא שני הקילומטרים שהתוכנית מגדירה כחוף ציבורי. משמאל, לכל האורך, חול פתוח ואז מים. מימין הרובע, ומה שיש מימין משתנה ככל שעולים צפונה בצורה שקל לקרוא ברגע שיודעים מה מסתכלים עליו.

בקצה הדרומי הבניינים מתקדמים ביותר, ולכן מצד היבשה יש עגורנים, גרעיני מגדלים ושלדים גמורים. צפונה מזה הקרקע נעשית ריקה יותר: חול מיושר, תעלות תשתית, תוואי דרכים מסומן, ותנועת משאיות על צירי הובלה זמניים. זו לא הזנחה מדורגת, זה סדר הבנייה של הרובע שהופך לגלוי לעין, מדרום לצפון, בדיוק כמו שלוח הזמנים המפורסם מתאר.

הטיילת עצמה נושאת את האוכלוסייה הרגילה של טיילת עירונית עובדת: רצים, רוכבים, עגלות, כלבים, ובאחר צהריים מאוחר גם לא מעט אנשים שבאו במיוחד לראות את השמש נכנסת למים. אף אחד מהם לא גר כאן. זה הדבר הכי מוזר באמצע המסלול הזה, והוא זמני.

הדבר הכי חשוב שההליכה מלמדת הוא איפה הגדר. לאורך רוב החזית של הרובע, הצד המערבי רציף וציבורי והצד המזרחי לא. יש מקומות שבהם תוואי דרך שמופיע במפת התוכנית קיים במציאות כרצועה מיושרת מאחורי גידור, ויש מקומות שבהם הוא קיים רק כקו על המפה.

זה התיקון המעשי לברושור. שרטוט שמראה דייר יוצא מלובי, חוצה רחוב ומגיע לחול מתאר מצב שיהיה נכון, ואינו נכון עכשיו. היום, לעבור מהטיילת לנקודה שלוש מאות מטר מזרחה יכול לדרוש מעקף רציני עד לנקודת חצייה פתוחה, כי הקו הישיר עובר בתוך אתר.

זה גם אומר שזו באמת הליכת חוף ולא הליכה ברובע. אתם נעים לאורך הקצה של שדה דב, לא דרכו. כל מה שרואים מזרחה נמצא בבנייה וסגור, והרחובות, הכיכרות והפארקים הפנימיים של התוכנית עדיין אינם מקומות שאפשר להיכנס אליהם.

מצפון לחזית של הרובע החוף חוזר להיות קו החוף הרגיל של צפון תל אביב: חופי רחצה מוכרזים, חניונים מאחוריהם, קיוסקים, תחנות הצלה בעונה, וגדת הכורכר הנמוכה שנמתחת מאחורי רוב החוף הזה. תל ברוך הוא העוגן בקצה הזה, והוא הסיום המעשי של המסלול כי שם חוזרת התשתית של חוף רגיל.

שווה להבין את זה כשאלה של דיירים ולא של מטיילים. כשהרובע יתמלא, החוף הקרוב ביותר שיש בו חניה, הצלה ומשהו לקנות בו יהיה בקצה הזה ולא באמצע החזית של הרובע, כי החזית של הרובע מתוכננת כחוף ציבורי ופארק חוף ולא כמתחם רחצה מתופעל. אלה שני דברים שונים והם יישארו שונים.

המרינה והקצה הצפוני של התוכנית יושבים גם הם בערך כאן, בזמן עתיד. מתוכננים כ-300 מקומות עגינה. שום דבר מזה אינו נראה בשטח היום.

מצפון לדרום זה המסלול הטוב יותר וכמעט אף אחד לא הולך ככה. שתי סיבות. הרוח כאן היא בעיקר מערבית וצפון-מערבית אחר הצהריים, כלומר רוח צד לשני הכיוונים, אבל האור הוא הטיעון האמיתי: הליכה דרומה באחר צהריים מאוחר שמה את השמש על הכתף הימנית מעל המים ולא בעיניים, ושמה את רידינג ואת קו הרקיע של הנמל מולכם כיעד ולא מאחוריכם כמשהו שעזבתם.

הסיבה השנייה שימושית יותר. הליכה דרומה לוקחת אתכם מחוף גמור, רגיל ומתופעל אל האמצע הלא גמור ואז החוצה מהצד השני, אל הנמל ואל שפך הנחל. הרצף הזה הופך את סדר הגודל של מה שנבנה כאן למובן בצורה שהליכה צפונה לא עושה, כי מגיעים אל הקרקע הריקה כשכבר יודעים איך נראה חלק גמור של החוף הזה.